(תורגם ברשות המחבר עבור Skills)

הייתי צריך לעבור מספר רב של אתגרים כמנהל כדי ללמוד כיצד לדאוג לעובדים שאני מנהל, וליצור עבורם סביבת עבודה שבה הם יוכלו לשגשג. אני יודע שכמרבית הגברים, גם אני גדלתי בסביבה נטולת אמפתיה – היכולת להכיר, לחוות, להיות רגיש למה שאנשים אחרים חווים.
גילוי אמפתיה היה כמעט בלתי אפשרי במצבים בהם הרגשתי פגיע. האינסטינקט המיידי שלי היה להגן על עצמי, לעיתים קרובות באופן אגרסיבי. תמיד הייתה הקבלה בין אגרסיביות לביטחוני האישי, ובין פגיעות לחולשה. היום, אני מגלה שעפ"י רוב ההפך הוא הנכון. ככל שאני מכיר בפחדים שלי ובחוסר הוודאות כך אנשים מרגישים יותר בטוחים בחברתי והעבודה שלהם יותר יעילה. אבל גם עכשיו אני עדיין מופתע עד כמה אווילי אני יכול להיות לפעמים.
מנהל מודרני אפקטיבי נדרש למספר איכויות אינטלקטואליות – היכולת לחשיבה אנליטית, אסטרטגית ויצירתית – ומבחינה רגשית עליו להיות בעל מודעות עצמית, אמפתי ואנושי. בקיצור כדי להיות מנהל דגול צריכים להיות קודם אנושיים.
אני פוגש יותר נשים עם מכלול האיכויות האלה מאשר גברים, בעיקר בכל הקשור לתחום הרגשות והאינטליגנציה החברתית. הדוגמה הבולטת ביותר שמייצגת את חוסר היכולת הגברית להתפתח בתוך תרבות שמודדת אותנו עפ"י העוצמה, בטחון עצמי, הדחקת רגשות מאחרים (אבל בעיקר מעצמנו), ומגדירה מי אנחנו בעיקר על סמך ההישגים שלנו והיכולת שלנו לגבור על אחרים.
מרבית המנכ"לים וסגני מנכ"לים שפגשתי בעשור האחרון הם בעיקר גברים שחיים עם המגבלות הנ"ל, מרביתם מתנגדים להתבוננות פנימית, מרגישים בנוח רק כאשר הם מודדים תוצאות מאשר להתמודד עם רגשות, ואינם מסוגלים להעריך את הקשר בין איך שאנשים מרגישים לבין התוצאות שלהם.
אני לא טוען שלמגדר אחד יש מכלול מסוים של תכונות. פגשתי ואף העסקתי גברים בעלי מודעות עצמית, שמסוגלים לתקשר בדיוק כמו כל אישה אחרת. הדבר קיים במיוחד (נתון שמעודד מאוד) בקרב גברים צעירים. נתקלתי גם בנשים בתפקיד בכיר אשר בחרו בדרך התנהגות שהסתמכה על מודל גברי, או שחשו שעליהם לאמץ דרך התנהגות זו כדי לשרוד, והיכולת הרגשית שלהם צרה ממש כמו זו של הגברים.
אבל ככלל נשים מביאות לתוך דרגות הניהול איכות שלמה ומלאה שלה זקוקים מנהלים בעולם המודרני, כולל מודעות עצמית, מגע רגשי, אנושיות ומהימנות.
כך אני חושב. בחודש מרץ Jack Zenger and Joseph Folkman דיווחו על מחקר שכלל 7300 מנהלים שדורגו ע"י בני זוגם, האחראים עליהם ובאמצעות דיווח ישיר. נשים קיבלו ציון גבוה ב- 12 מתוך 16 מיומנויות לא רק בסיוע לאחרים להתפתח, בניית מערכות יחסים, שיתוף פעולה, ויישום התפתחות עצמית, אלא גם בלקיחת יוזמה, חתירה לתוצאות, פתירת בעיות וניתוח מצבים שונים.
במחקר אחר שבוצע ע"י מרכז  PEW שבו השתתפו 2250 מבוגרים, נשים קיבלו דירוג גבוה בכל הקשור לאיכות מנהיגותית כולל יושר, אינטליגנציה, חריצות, חמלה ויצירתיות. למרות כל זה נשים מחזיקות רק ב- 14% מסך המשרות הבכירות מסך 500 הארגונים הגדולים, אחוז זה כמעט ולא עלה בעשור האחרון. אז למה נשים נותרות ללא ייצוג הולם ברמות ניהול בכירות בארגונים השונים?

יש לכך אינספור תשובות, כולל העובדה שאישה ככל שתהיה מלומדת תמיד תעדיף לגדל את ילדיה, ולעומת גברים הן יסכימו ללכת אחורה בסולם הדרגות המקצועי ובשאיפות שלהן ואפילו לעזוב את מעגל העבודה. אבל אולי ההסבר העיקרי הוא שגברים מביאים יכולת אחת עיקרית לתוך התחרות של תפקידי מפתח: אגרסיביות. המילה aggression  באה מהשורש הלטיני "ag" (לפני) ו- "gred" (להמשיך או לעצור). כלומר אגרסיביות מתחברת למונח לצעוד קדימה או להיות לפני האחר ואין ספק שזו תכונה תורשתית. אין מה לעשות רמות הטסטוסטרון בגברים גבוהות יותר מאשר בקרב נשים.
מגיל צעיר, גברים מעריכים את החוזק שלהם, כאשר נשים נוטות לזלזל בערך החוזק שלהן. במציאות כולנו נאבקים למסד תחושה של ערך עצמי. גברים לעיתים קרובות מתמודדים בספקות שלהם ע"י האדרת החוזק שלהם, בעוד נשים בד"כ מתקדמות מתוך חששות מדחייה. גברים מחפשים לנצח לעיתים קרובות יותר, ונשים מחפשות להתחבר. כל עוד הקשר בין כוח לבין ההוכחה שאתה גדול יותר ורע יותר קיים, אין פלא שהגברים הם ששורדים בעולם העסקי.

אבל דרישות המנהל מצריכות קיום ביצועים מושלמים, יותר דקויות וריבוי רבדים הרבה מהדרישות שהיו בעבר. כפי Hanna Rosin אמרה בספרה החדש "THE END OF MEN" הכלכלה התעשייתית של יימנו אדישה לגודל ולחוזק של הגברים. במקום זה, אנחנו צריכים יותר מנהלים גברים שיש להם אומץ ונכונות להכיר בחסרונות שלהם, ולסייע לאלה שהם מנהלים בלתת להם תחושה טובה והערכה במקום תחושה של פחד וחוסר התאמה. אנחנו צריכים יותר נשים עם אומץ לצעוד קדימה, מתוך הכוח הפנימי שלהן, ולהנהיג עם בטחון ולהתפתח תוך כדי שמירה על  האנושיות והחמלה שלהן.
אנחנו צריכים דור חדש של מנהיגים – גברים ונשים – אשר מסוגלים לאמץ את ההפכים שלהם.

____________________________________________________________________________________________________________

Tony Schwartz (@tonyschwratz) is the CEO and founder of The Energy Project and bestselling author of The Way We're Working Isn't Working. A frequent keynote speaker, Tony has also trained and coached CEOs and senior leaders at organizations including Apple, Google, the LAPD, and the Cleveland Clinic.